המרונים הם חלק מהעם הארמי שחי במסופוטמיה, הסהר הארמי הפורה ובמיוחד בלבנט. הם עם ארמי כנעני פניקי שחי באזור של מה שנקרא היום סוריה ולבנון. הם המשך של אותו עם ארמי בעל האדמות המקורי אשר חי באזור ארם- נהריים, ארם צובה, ארם דמשק וממלכות ארמיות ופניקיות אחרות אשר שפתם ותרבותם הייתה ארמית. העם הארמי הזה שהיה פגאני ברובו, קיבל את ישוע והתנצר בשלב מאוד מוקדם בהיסטוריה הנוצרית ונהיה מראשוני העמים אשר האמינו בישוע המשיח וקיבלו את הנצרות בנוסף לחלק מהיהודים הראשונים שגם הם נקראו בשלבים מאוחרים יותר נוצרים.

למשל, המלך הארמי אבגר וממלכתו היו מהראשונים שהאמינו בישוע כמשיח (200 לספירה בערך). הקדוש אפריים הארמי (373 לספירה).   מר ( הקדוש) מרון שהוא האב של הכנסייה האנטיוכית ארמית מרונית שהוא השם הרשמי המלא של הכנסייה המרונית, חי בין 350 – 410 לספהנ”צ באזור הסהר הארמי הפורה, בהרי קורוש בין העיר חלב בצפון סוריה והעיר אורפא בדרום טורקיה היום. הוא היה  נזיר שירא והתפלל לאלוהים בבדידות בהרים עד כדי כך שאלוהים נתן לו כוח לעזור ולרפא את החולים. היה לו תלמידים רבים שעולים אליו לשמוע להטפותיו והרבה מבקרים מבני העם הארמי שחי בכל האזור שרצה את ברכתו. לאחר מותו נבנה מנזר גדול על שמו על גדות נהר העאסי שהותקף ונרצחו בו 350 נזירים מרונים לאחר ועידת כלקידון בשנת 451 לספירה משום שהנזירים הארמים מרונים צידדו באמונה הדיא ופיזית של ישוע. אירוע זה גרם למנוסת חלק מהמרונים להר הלבנון אל אחיהם הארמים וכך הם המשיכו להטיף הדת החדשה בין הארמים הפגאנים אשר חיו שם ובאזור החוף הפניקי וכל מי שהתנצר על ידם והצטרף אליהם התחילו לקרוא לו מרוני וכך באזור הר הלבנון צמח לו גרעין מגובש וחזק מבין העם הארמי אשר המשיך להחזיק באדמתו ובאמונתו גם לאחר הכיבוש הערבי לאזוריו ועד היום. חשוב לציין, שלאחר הכיבוש הערבי לאזורים הארמיים האחרים של ארם נהריים, ארם דמשק, ארם צובא או מסופוטמיה ברחו הארמים מרונים ממקומות מחייתם באזור והצטרפו לאחיהם בהר הלבנון והתאספו ביחד בשביל ללחם באויב הכובש ולשמור על מעוזם האחרון במזרח הארמי.

אחיהם הארמים מעדות אחרות כמו הקלדנים, האשורים והארמים אורתודוקסים לא הצליחו להיאבק למשך זמן רב ונפלו בפני הכובשים בשונה מהארמים מרונים אשר נאבקו על הטריטוריה האחרונה שנשארה להם במרחב למשך תקופה של 650 שנים ואפילו אפשר לומר עד ימינו. המרונים הקימו להם מדינה או אוטונומיה ארמית שהשפה הרשמית בה הייתה ארמית עד שנת 1305. בשנת 675 התמנה יוחנן מרון כפטריארך ראשון למרונים כאשר הערבים בדמשק לא אפשרו לנוצרים למנות עליהם פטריארך חדש. חשוב לציין, שרוב מוחץ של  הנוצרים של אותה תקופה מכל העדות דיברו ארמית כשפת אם. מינוי הפטריארך הכעיס את האימפריה והמלך הביזנטים בגלל שזה לא נעשה על ידם וכך באחת המלחמות שלהם באזור בשנת 693 תקף הצבא הביזנטי את הצבא הארמי מרוני שקראו לו בשם “מרדא” ( פירושו בארמית – לוחם) אבל המרונים הביסו אותם באזור “אמיון” בצפון לבנון וכך נקטעו היחסים בינם לבין האירופים עד אשר הצלבנים התחילו להגיע שוב לאזור לקראת המאה העשירית ואז המרונים עזרו להם משום שראו בהם ככוח שיכול לעזור להם במאבקם בערבים אשר מנסים לכבוש אחרון האזורים הארמיים של אבותיהם שהצליחו לשמרם. עד אותה תקופה הנוצרים מרונים שמרו על האוטונומיה שלהם שהתכווצה והתרחבה בהתאם לניצחונותיהם מול הערבים כאשר הם נלחמים לבד במשך 400 שנים בלי עזרת המערב עד כדי הטרדת שלטון בני אומיה בדמשק ותשלום ‘ליףהח הערבי מס תמורת שלום בשביל המרונים. היסטוריונים מצדדים שונים כתבו בפירוט על מהלכי הקרבות שהתרחשו בין שני העמים והמלחמות שהיו ביניהם למשל מלחמת 1293 ומלחמת 1305 כאשר הערבים הממלוכים הצליחו סופית לכבוש את הר הלבנון הארמי ולהחריב את כפריו ולכפות את השלטון הערבי עליו.עד היום 95% משמות היישובים בלבנון נקראים בשמותיהם המקוריים הארמיים. הערבים היו מאז  ‘ליףהח העבאסי אלמנסור 750  לספירה מייבאים שבטים ערביים מצפון חצי האי ערב ומיישבים אותם באזורים אשר היו כובשים לבל יחזרו לשם תושביו הארמיים המקוריים.

. הם התמקמו ביישובי החוף והבקעה המישוריים אשר היה להם קל לכבוש והטילו סגר על האוטונומיה הארמית מרונית. מאז הטריטוריה של האוטונומיה הארמית נוצרית מרונית התחילה להתכווץ בהדרגה ושפת הארמים הנוצרים האלה שהייתה הארמית התחילה להתנוון ולהתכווץ כמו כן תרבותם ומנהגיהם. חלק מהם התבוללו בכוח וחלק בלית ברירה כי הערבים הטילו חרם כלכלי על כל מי שלא דיבר ערבית והמשיך לדבר בארמית והתעללו בו. ההיסטוריה מעידה על סיפורים רבים מהתעללויות אלו והתנכלויות לבני העם הארמי ובמיוחד המרוני אשר המשיך לדבר בארמית עד כמעט המאה 16 לספירה. למשל החקלאים המרונים בהר אשר ירדו לערי החוף למכור את סחורתם לא היו מתקבלים באהדה אם לא ידעו לדבר ערבית ואף אחד לא קנה מהם אלא אם כן הם היו מדברים ערבית, הם היו עוברים השפלות רבות כאמצעי של לחץ עליהם ( ספר התרבויות השונות בלבנון של ד”ר וליד פארס 1978). (ניתן למצוא ספרים היסטוריים רבים בארמית בנושא בספריות ומוזיאונים גדולים בעולם כמו הלובר בצרפת, הספרייה הלאומית הבריטית וספריית הוותיקן המזרחית). כל דברים אלו גרמו להיחלשות השפה הארמית בקרב אוכלוסייה רבה ולהתחזקות השפה הערבית על חשבונה למרות שהמרונים המשיכו לדבר בה עד המאה 20 באזור מצומצם של הר הלבנון הגבוהה שהערבים לא היה להם שלטון חזק בגלל ריחוקו, האקלים הקר שלו והטופוגרפיה הקשה ולכתוב בה באזורים רבים. במקומות מחוץ ללבנון אשר ברחו אליהם הארמים מרונים וארמים מעדות אחרות כמו קפריסין, הולנד, גרמניה, רוסיה, ארה”ב ושוודיה המשיכו בני העם לדבר ארמית כשפת אם עד ימים אלו ומשתמשים בה כשפת קודש בכל הפזורה הארמית מרונית שמספרה כ 15 מיליון בעולם והיא נחשבת לזרם הגדול והמשפיע ביותר מתוך העם הארמי בעולם. למרות מעבר הארמים מרונים לדבר ערבית כיום בלבנון או שפות אחרות בפזורה בעולם אבל הם עדיין שומרים עליה כשפת קודש בדומה ליהודים ששמרו את העברית כשפת קודש למרות מעברם לדבר ערבית במזרח התיכון או שפות אחרות באזורים שונים בעולם. זה מסביר למה המרונים או נוצרים אחרים מסרבים לשייך אותם ללאום הערבי.          
העם הארמי נוצרי היום מתחלק לקבוצות שונות שחלקם הגדול שפתם הארמית עדיין מהווה את שפת הקודש שלהם וחלקם האחר אפילו כשפה מדוברת:

1. הארמים מרונים
2. הארמים אורתודוקסים
3. הארמים קתולים
4. הכלדנים
5. האשורים
6. היוונים אורתודוקסים וקתולים בארץ אשר עד המאה 12 לספירה, האנשים ששייכים לכנסיות אלו דיברו ארמית)
7. וכל שאר הכנסיות הנוצריות האחרות שהתהוו במזרח או התפצלו מהקבוצות הנ”ל.

 כל הקבוצות האלו מהוות בעצם אומה ארמית אחת גדולה עם שפה ארמית אחת והיסטוריה ארמית אחת שמלאה טבח, סבל אפליה במשך 1400 שנים מאז המאה השביעית לספירה ואפילו לפני כשעוד היו כבושים בידי הביזנטים. הבית הלאומי הטבעי שלהם נכבש ע”י עמים אחרים שאילצו אותם להתבולל ולאמץ שפה זרה שלא שייכת להם, הם נאלצו להתאקלם עם הכובשים או הפותחים החדשים.  לא היה להם חופש פולחן ודת, לא אישרו להם לבנות כנסיות יותר מ 1000 שנים והרבה דברים נוראים אחרים עד כדי מחיקת ושריפת זהותם ותרבותם האמיתית. היום חלק קטן מעדות לא מכיר אפילו את ההיסטוריה , שפתו והמורשת שלו כי אסרו עליהם ללמוד אותם בבתי-הספר הרשמיים. 
איך שנאמר ע”י האנתרופולוג הבל ” בשביל לשתק זכרונו של עם, תבטל לו את ספריו, שפתו, מורשתו, ותרבותו ואז צד שלישי יכתוב לו ספרים חדשים ויכפה עליו שפה אחרת ואז העם הזה ישכח מי הוא ומה הוא היה והעולם ישכח גם אותו”. ( זה קרה בוולס בממלכה הבריטית, לאוקראינים, ליהודים במזרח התיכון שדיברו ערבית ועמים אחרים עד אשר החיו שוב את שפתם הלאומית).
המרונים המשיכו לפתח קשרים טובים עם האירופים ובמיוחד צרפת בתקופת השלטון העות’מאני ולאחר נפילתו עד אשר הביאו להקמת לבנון הגדול בשנת 1920 שהיה חלום רטוב למרונים בחסות הצרפתים אבל בעיני היסטוריונים רבים יצירת לבנון הגדול והתרחבות המרונים ושליטתם באוכלוסייה אחרת הייתה טעות גדולה ומגדירים אותה ” החטא הקדמון”. הארמים מרונים רצו לנצל את יחסיהם עם הצרפתים ולהחזיר את אדמות אבותיהם שנלקחו מהם בכוח במשך מאות שנים ולהקים להם מדינה שתשמור עליהם ותבטיח את עתידם. הויתור על מדינה לאומית נוצרית משלהם בהר הלבנון למען לבנון הגדול נחשב טעות משום שזה גרם להם לאבד משליטתם הבלעדית באזורם ונהפכו למיעוט גדול בארצם כאשר הם נשלטים ע”י שכניהם הערבים ומתקשים לחוות את רגשותיהם ודעותיהם האמיתיות.( דוגמא לכך, מלחמת לבנון הראשונה, כאשר הארמים מרונים ונוצרים אחרים בלבנון סירבו לקבל את אש”ף “והפתח לנד” ולחימתו בישראל על אדמתם וזה גרם לעימות עם הערבים הלבנונים ואחרים שתמכו באחיהם הפלסטינים). צריך לציין, שלפני 1920 הר הלבנון, הבית הלאומי הארמי נוצרי היה מין אזור עצמאי עם אוכלוסייה של 95 % נוצרית שרובם מהעדה המרונית והקמת לבנון הגדול שמה את הנוצרים בלבנון והארמים מרונים בפרט במצב לוחמה מתמשך ועקוב מדם שמטרתו שימור המובלעת הארמית נוצרית האחרונה במזרח התיכון, שימור זהותם, דתם הנוצרית ותרבותם המיוחדת.
הם העדיפו מדינה אזרחית בלבנון הגדול במקום בית לאומי ארמי מרוני משלהם בארץ אבותיהם האחרונה שמחזיקים בה יותר מ 3000 שנים כארמים. בית לאומי ארמי נוצרי שיכול להיות גן עדן בשביל כל ארמי נוצרי או נוצרי במזרח שחווה קשיים ורצח עם בידי קבוצות אחרות במזרח התיכון.
כיום, הארמים מרונים והנוצרים ממשיכים להיאבק על זהותם, תרבותם, שפתם ועל קיומם בארץ אבותיהם וברצועת האדמה האחרונה שנשארה להם בהר הלבנון. במזרח התיכון הם נמצאים ברובם בהר הלבנון ובפזורה הם נמצאים במס’ קהילות במדינות שונות כמו ברזיל ודרום אמריקה, ארה”ב וקנדה, אוסטרליה וניוזילנד, צרפת ושבדיה.
המרונים הפיצו את התרבות והחינוך מהמערב באזור לעמים אחרים בעזרת קשריהם עם אירופה לקראת סוף המאה 16. הם הקימו בתי ספר רבים ולימדו צעירים מעדות אחרות. חלק מאנשים ארמים מרונים מפורסמים: ג’יבראן ח’ליל ג’יבראן, ראלף נאדר, סימאן סימאני, גבריאל אלקרדחי ( עורך המילון הארמי “לבאב”).
אישים חשובים מהמורשת המרונית: מר מרון, מר אפריים, מר יוחנן מרון, הפטריארך מר חדשיתי, הפטריארך חג’ולא.
 מר שרב-אל (שרבל), פטריארך ערידה, נשיא לבנון בשארה אל ח’ורי, מנהיג תנועת הפלנגות פייר ג’ומייל, נשיא לבנון בשיר ג’ומייל