המרכז והבית הארמי מרוני בישראל

השפה הארמית היא מקבץ של ניבים שמיים צפון מערביים שהיו במקור מדוברים ע"י שבטים ארמיים שהתגוררו בלבנט ומסופוטמיה ( אבונה 1996, בינס 2002): היא גם שימשה כשפה בינלאומית באזור שמשתרע ממצרים של היום  ועד פקיסטן בין המאה 6 לפני הספירה ועד המאה 6 לספירה ( מוראד 1974, עבדו 1997).

אחד הניבים הארמיים הוא הארמית נוצרית או סוריאנית שהמרונים דיברו בו והוא הגרסה המערבית של הארמית. כמו עברית וערבית, ארמית הינה שפה שמית שיש לה מערכת של כתב עיצורי שבה עיצור הוא כן מיוצג אבל התנועה לעיתים קרובות נשמטת. כמו מקבילתה הערבית, הכתב הארמי הינו כתב (קורסיבי) מחובר ונכתב מימין לשמאל. בכל אופן, לא כמו הכתב הערבי, שיש לו עד שלוש צורות שונות תלוי במיקום האות במילה ( התחלה, אמצע וסוף), הארמית כמו האותיות העבריות שנקראות גם ככתב ארמי מרובע יכול להיות לה רק שתי צורות שונות תלוי באות אם היא סופית או לא סופית. כמו העברית, ארמית יש לה 22 אותיות. בנוסף, יש לה חמש תנועות דיאקריטיות על האותיות (עיצורים) שמבדילות אותם. אותיות אלה מחולקות לשתי קבוצות, קצרות וארוכות. רצ"ב טבלה לעיון.

  הספרות הארמית הנוצרית התפתחה המון בין המאה השלישית ועד השמינית אחרי הספירה. עובדה היא שדרך הארמית, הועבר הידע והחשיבה היוונית לעולם האסלאמי ערבי. זה עבר דרך מלומדים ומשכילים ארמיים שחלקם מרונים שתירגמו את הטקסטים של המדע היווני הלניסטי לארמית ומשם לערבית. אף על פי כן, בעקבות הפלישה הערבית לאזור הלבנט במאה השביעית לספירה התחילה השפה הארמית להתדרדר ולשקוע אבל חלק מאותו עם ארמי המשיך לדבר בה עד ימינו. השפה מדוברת שפת אם במס' כפרים ארמיים בסוריה, טורקיה, צפון עירק, לבנון, קפריסין, שבדיה, הולנד, גרמניה, ארה"ב ובפזורות אחרות בעולם.
למרות היחלשותה מבחינת דיבור בעשורים האחרונים היא נשמרה כשפה קדושה  במס' עדות מבני העם הארמי נוצרי במזרח התיכון כמו הארמים מרונים, אורתודוקסים, קתולים, אשורים וקלדנים ואפילו יהודי אירן וצפון עירק ליד ימת אורמיה עדיין דוברים בה. לקהילות אלה היא נחשבת שפת אבותיהם וזה מה שעושה אותה חלק חשוב מזהותם ולא כמו היוונית אצל היוונים קתולים שדוברים ערבית היום או הלטינית לדוברי הערבית מבני הכנסייה הלטינית במזרח התיכון שאין להם יותר מדי רגש לשפה הייונית או הלטינית כי גם אלה אבותיהם היו פעם דוברי ארמית.

הרבה מלים עבריות היום באות מארמית. כל המלים שמסתיימות באות "א" הם ממקור ארמי או ארמיות.
 מלים קרובות לעברית, בארמית הם נכתבותעם סיומת של האות "א" אבל כאן הם כתובות עם חולם להבנת המבטא וההגייה של המלים: זה רק חלק קטן מהמשותף. (דוגמא למבטא)